זכויות עובדים

זכויות העובדים הושגו בעיקר עקב מאבקיהם של תנועות סוציאליסטיות החל מהמאה ה-19, מאבקים שנועדו למנוע העסקת קטינים, להגביל את שעות העבודה היומיות, לקבוע שכר מינימום ועוד. 

בישראל, קיימים חוקי מגן המחייבים כל מעסיק לתת זכויות מינימליות לעובדיו  ואף מונעים ממנו לפגוע בזכויות אלה אפילו אם ויתר עליהן העובד בכתב. כך למשל חייב מעסיק בתשלום שכר שלא יפחת משכר המינימום ולשלם גמול שעות נוספות, דמי מחלה וחופשה שנתית.

קיימת חובה על כל מעסיק לספק לכל עובד הודעה בכתב המפרטת את זכויותיו. הודעת פיטורים או התפטרות חייבת גם היא להיעשות בכתב. 

עובד שזכויותיו נפגעו יכול להגיש תביעה לבית הדין לעבודה או להגיש תלונה ליחידת האכיפה של חוקי העבודה שבמשרד הכלכלה.

על פי חוק הסכמים קיבוציים אסור למעביד להפלות עובד, לפטרו או להרע את תנאיו מכיוון שהוא החל במהלך של התארגנות עובדים. בית המשפט בישראל אף קבע כי אסור למעסיק להתערב בדרך כלשהי במהלך ההתארגנות של עובדיו.

הרציונל העומד בבסיס ההתארגנות עובדים הוא שכוחו של המעסיק מול השכיר רב יותר והדרך שבה העובדים יכולים לשמור על זכויותיהם מולו ולהיאבק עבור שיפור בתנאי העבודה ובשכרם הוא דרך התארגנות עובדים.

התעמרות בעבודה

אסור למעסיק להתעמר בעובד במקום העבודה ועליו לספק לעובד סביבת עבודה השומרת על כבודו כאדם וכעובד, המאפשרת לו לבצע את עבודתו באווירה רגועה ונטולת התעמרות. התעמרות בעבודה כוללת בין היתר:

• צעקות וקללות כלפי העובד.
• התעלמות מופגנת מהעובד וגרימה לבידודו או החרמתו במקום העבודה.
• איסורים משפילים ופוגעניים על העובד או משימות משפילות.
• ביקורת מוגזמת על העובד והבעת חוסר שביעות רצון מתמדת.
• האשמות שווא והפצת שמועות מזיקות על העובד.
• פגיעה ביכולתו של העובד להצליח בתפקידו.
• הפקעת סמכויות מהעובד.
• חדירת יתר לפרטיות העובד.

הטרדה מינית

בעשורים האחרונים התגברה ההבנה שפגיעה מינית אינה רק פגיעה פיזית (כמו אונס או מעשים מגונים), וקיימות פגיעות מיניות נוספות שעשויות להתבטא בפגיעות מילוליות. פגיעות אלה יכולות להתבצע על ידי גברים ונשים וכלפי כל אחד מהם. כדי להתמודד עם בעיה נחקק החוק למניעת הטרדה מינית. החוק עוסק בהטרדות מיניות המבוצעות במקומות שונים ולא רק במקומות העבודה. עם זאת, הוא מחמיר במקרה שההטרדה בוצעה במסגרת העבודה.